פסק דין בערעור על החלטת ועדה לערררים של הביטוח הלאומי (נפגעי עבודה).

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 52481-12-17

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו ב”ל 52481-12-17

12 אוקטובר 2018

לפני:

כב’ השופטת מיכל נעים דיבנר

המערער
אברהם קריספין, ת.ז XXXXX275
ע”י ב”כ עו”ד ענבל אברהמי דרוקר

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע”י ב”כ עו”ד אלי מושונוב

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.10.2017 (להלן – הועדה) אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 50% מיום 23.2.2017 ועד ליום 31.8.2017 ונכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.9.2017 ועד ליום 31.12.2017.
רקע עובדתי
המערער יליד 1952, נהג מונית במקצועו, נפגע ביום 23.11.2016 בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, בגינה נגרם לו שבר בקרסול ימין.
המערער נותח ברגלו ביום 9.2.2017 ו ביום 1.3.2017 עבר ניתוח להוצאת ברגים. המערער הוזמן לניתוח נוסף ליום 11.7.2018, מועד המאוחר למועד התכנסות הוועדה מושא ערעור זה.
המערער לא עבד מאז התאונה והמציא לוועדה תעודות אי כושר לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.12.2017.
ביום 15.10.2017 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער ובפרוטוקול צוין כדלקמן:
“תלונות התובע: אחרי הליכה של 10-15 דקות כאבים בקרסול ימים כאבים באזור הפלטינה ושריפה בהיבט הפנימי של הקרסול.
כאבים בשורש כף יד שמאל. היה לי כאבים לפני התאונה אבל בזמן הנפילה בלמתי עם יד שמאל.
בעת הניתוח קיבלתי אפידורל בתקופה הזו היו לי כאבי גב תחתון.
דברי ב”כ הנפגע: נהג מונית יליד 1952. נהג מונית כ- 25 שנה נפגע ברגל ובגב. הנכות הזמנית צריכה להיות בגובה 100%. נפגע בכף יד שמאל יד ימין דומיננטית קיבל אישורי אי כושר עד סוף דצמבר.
עבר בדיקת EMG מציגה לוועדה הוצגו גם צילומים CT.
מבקשת להבהיר שהערעור מחייב המציאות היות והיגיון מלמד שנהג מונית עם שבר פריקה ברגל ימין לאחר ניתוח כל כך מסובך שהשבר בעצמו לא החלים עם בעיות עצביות
לא יכול לנהוג מלבד אין יכולת תפקוד הרגל צריך להכניס מזוודות ולכן לא יכול לתפקד כנהג מונית.
התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים: בצילום מתארים 3.8.17 מצב לאחר שבתלת פטישוני קיבוע ע”י לוחית וברגים עם בורג ____.
קיים שבר תלישה של הפטישון האחורי שורש כף יד שמאל עדות לטנטו מלישה (avn של עצם הירח).
ממצאים בבדיקת הוועדה: בדיקה נוירולוגית אין תנוחה פרטית בגפיים תחתונות, אין פסיקולציה, אין שינויים טרופיים, כוח גס פרוקסימלי שמור וכח גס דיסטלי בכף רגל ימין קשה להעריך עקב כאבים ותנועות כף רגל משמאל אין חולשה, החזרים גידים הופקו פרט לאכילס מימין יתר הבדיקה במפ כולל היעדר הפרעה בתחושה.
הליכה בצליעה כשנמנע מלדרוך על רגל ימין.
בבדיקה היקף קרסול ימין גדול ב- 1.3 סמ לעומת שמאל. צלקת ניתוחית באורך 14 סמ מעל עצם פיבולה ו- 4 סמ מעל הפטישון הפנימי טווחי תנועה פעילים כיפוף גבי 0 מימין 20 משמאל סטייה פנימית 50 מימין 20 משמאל.
סטיה חיצונית 0 מימין 10 משמאל כיפוף כפי 10% מימין 30% משמאל יציבות שמורה בכל המישורים בכיפוף ברכיים ל-90 כפוף גבי מימין 20 שמאל 45 כפות רגלים ____ סימטריות דו”צ עמידת בהונות מלאה משמאל חלשה מימין. עמידה עקבים lec מימין הליכה בגלילת רגל מלאה בקצב לא אחיד עם היעדר גמישות בתנועות הקרסול.
אבחנות: מצב לאחר שבר תלת פטישוני שחזור פתוח וקיבוע.
סיכום ומסקנות: הממצא ב- emg תואם למיקום הפגיעה.
23.2.17 עד 31.8.17 50%
מ 1.9.17 ועד 31.12.17 30%
החלטה זו היא מושא הערעור שלפניי.
טענות הצדדים בתמצית
המערער טוען כי נפלו מספר טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה. ראשית, הוועדה טעתה בתשתית העובדתית עת לא התייחסה לכל תלונותיו ומגבלותיו של המערער לרבות תוצאות בדיקת US של קרסול ימין. שנית, הוועדה לא נימקה את החלטתה כלל ובוודאי שלא בהתאם לחובתה כמפורט בפסיקה. עוד נטען כי הוועדה לא נתנה דעתה לחוות דעתו של פרופ’ נרובאי מינואר 2018. שלישית, הוועדה לא התאימה פריט ליקוי מתאים לפגיעה של המערער. רביעית, הוועדה נמנעה מלדון בטענותיו של המערער באשר למועד תחולת הנכות הזמנית ושיעורה ואף לא דנה בתקנה 15 כלל על אף שהמערער לא שב לעבודתו מאז הפגיעה. המערער ביקש כי בית הד ין ייקבע את נכותו של המערער ולחלופין יושב עניינו לוועדה בהרכב אחר, לנוכח טעויותיה של ועדה זו.
המשיב סבור כי הוועדה נימקה החלטתה היטב, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן אין להתערב בהחלטתה. ראשית, באשר לטענה בדבר התשתית העובדתית מדובר בטענה שאינה ברורה. הוועדה התייחסה למידע הרפואי המהותי לרבות לצילום מיום 3.8.2017. שנית, חובת ההנמקה מופחתת בקביעת נכות זמנית. הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה המהווה את הנמקתה למסקנתה ודי בכך. שלישית, חוות דעתו של פרופ’ נרובאי מאוחרת למועד התכנסות הוועדה. רביעית, יש אבחנה בין דרגת אי כושר לבין דרגת הנכות הרפואית אשר נקבעת לפי מבחנים בספר הליקויים. אובדן כושר עבודה כנהג מונית אינו מבטיח נכות זמנית בשיעור 100% שכן זו נקבעת על פי המבחנים האמורים . לצורך קבלת אי כושר כתוצאה מנכות רפואית זמנית פתוחה למערער הדרך להגיש תביעה לפי תקנה 18א כנכה נזקק כפי שגם עשה בפועל.
בישיבת ההערכה המוקדמת חזר בו המערער מהטענה בדבר אי התייחסות לחוות דעתו של פרופ’ נרובאי, בהיותה מאוחרת למועד התכנסות הוועדה .
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, כמפורט להלן.
בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות, כאשר במסגרת סמכותזו יש לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב “ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המל”ל פד”ע לז 213).
אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר חיונית הן לצורך הבנת המבוטח את הנפסק בעניינו והן על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב”ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד”ע טו 60). נקבע כי “ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק” (דב”ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד”ע יז 130).
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה ונתנה דעתה לצילום מיום 3.8.2017 וכן לתוצאות בדיקת ה-EMG שהציג לוועדה – המסמכים שראתה בהם מסמכים מהותיים שמשקפים את מצבו הרפואי העדכני.
אכן צודק המשיב כי כאשר ניתנת למערער נכות זמנית והוא אינו מסוגל לעבודתו, עליו להגיש תביעה במסלול נכה נזקק בהתאם לתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט”ז -1956 שם נקבע כי נכה נזקק הוא : “מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות.” כפי שהוברר בישיבת ההערכה המוקדמת, המערער פנה במסלול זה ותביעתו התקבלה לחלק מהתקופה ובאשר לחלק שנדחה הוא התעתד לפנות לגורם הרלוונטי במשיב לצורך ערר. כאשר הוועדה הרפואית בוחנת את מצבו של המערער עליה להתאים לו נכות רפואית בהתאם למבחנים שנקבעו בפריטי הליקוי, כמפורט בתוספת לתקנות. העובדה שהמערער אינו עובד , מקבלת פתרון כאמור בהליך ‘נכה נזקק’ ועל כן הוועדה פעלה כדין בכל הנוגע לקביעת דרגת נכות המתאימה מבחינתה למצבו הרפואי.
קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית ולבית הדין אין סמכות להתערב בהן (עב”ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
כן נקבע בסעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ”ה – 1995 באשר לנכות בלתי יציבה כי הוועדה אינה כבולה למבחנים שנקבעו בכל הנוגע לאחוזי נכות יציבה כל עוד אינה פוסקת מעבר ל-100% נכות. משמע כי לוועדה קיימת גמישות מסוימת בהתאמת הנכות בשל היות הנכות בלתי סופית.
נפסק כי ועדה הדנה בנכות זמנית רשאית לשקול “שיקולים מקלים מאלה שנשקלים על ידה במסגרת הדיון בנכות צמיתה, בשל היותו של ההליך בשלביו המקדמיים” (בר”ע (ארצי) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי – רותם מלחי , ניתן ביום 11.8.2013). אין בקביעה זו כדי להפוך את ההחלטות בנושא נכות זמנית לחסינות מפני ביקורת שיפוטית, כך שהחלטה בלתי תקינה תעמוד ותחייב משך כל תקופת הזמניות (ראו: דב”ע (ארצי) נא/23-01 אדם כשדי – המוסד לביטוח לאומי, פד”ע כג(1) 381 (1991) ). יחד עם זאת, יש מקום לריכוך הביקורת השיפוטית על החלטות מסוג זה, באשר לטענות הנוגעות לפגמים בהנמקה.
עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי למעט בדיקה קלינית מקיפה והתייחסות לממצאי צילום ובדיקת EMG, אין כל הנמקה נוספת בעיקר על רקע תלונותיו של המערער וכל לאור המפורט במסמכים הרפואיים שלו. ידוע כי בסמוך לאחר ניתוח ניתנת נכות גבוהה יותר וככל שחולף הזמן שיעור הנכות פוחת. יחד עם זאת הוועדה לא הסבירה מדוע קבעה נכות בשיעור 50% דווקא ומדוע ביום 1.9.2017 נקבעה נכות מופחתת בשיעור 30%. עיון במסמכים הרפואיים של המערער הקודמים למועד התכנסות הוועדה מעידים כי ביום 21.9.2017 נבדק על ידי אורתופד, דר’ ליברזון שקבע כי הקרסול נפוח עם צבע שונה וקיים דלדול שרירים מימין והגבלה ניכרת בתנועות ע”ש מותני. לאחר מכן ביום 1.10.2017 נבדק המערער על ידי דר’ בן דוד, אורתופד שקבע, בין היתר כי לאחר לידוקאין טסט שיצא חיובי חלק משמעותי מאוד מהכאבים חלף. מנגד נשקל ניתוח נוסף. לאור מסמכים אלה עוד פחות ברורה קביעת הוועדה כי יש להפחית את הנכות הזמנית ביום 1.9.2017 דווקא. בהיעדר הנמקה המאפשרת לעקוב אחר הלך מחשבתה ולקשור בין ממצאי בדיקתה הקלינית לבין מסקנתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין זאת, אין מנוס מהשבת עניינו של המערער לצורך השלמת ההנמקה כנדרש.
המערער ביקש כי בית הדין יקבע את נכותו ואולם ככלל, בית הדין אינו קובע נכות בדרך כלל ואף אין לו את הכלים לעשות כן. לא מדובר במקרה המצדיק סטייה מהלכה זו.
בסעיף 31 לערעור ביקש המערער כי הרכב הוועדה יוחלף. מנגד, בדיון ההערכה המוקדמת הבהירה ב”כ כי הוא אינו עומד על טענה זו (עמ’ 2, ש’ 28). יתרה מכך, הוועדה התכנסה בעניינו של המערער פעם אחת בלבד וביצעה בדיקה קלינית מקיפה. בנסיבות אלו, נכון יהיה להשיב את עניינו של המערער אליה כדי שתשלים הנמקתה.
יובהר כי בכל הנוגע למסמכים מאוחרים למועד התכנסות הוועדה, היינו 15.10.2017, הרי שמקומם בהליך נפרד ולא בהליך זה.
סוף דבר – הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) אשר תבחן את החלטתה ותנמק אותה באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה הן לעניין גובה הנכות הזמנית והן לעניין מועד תחולתה וסיומה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער וב”כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה באשר לעילת התכנסותה.
משהתקבל הערעור בחלקו, יישא המשיב הוצאות המערער בסך 2,500 ₪.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ג’ חשוון תשע”ט, (12 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

סגירת תפריט

רוצים שנחזור אליכם?

השאירו פרטים ותענו בהקדם!