“מקובל עליי כי בעבירת עיכוב כספי פיקדונות
יש גוונים מגוונים שונים. לא הרי העלמת כספי
לקוחות בדרך מתוכננת ומתוחכמת, כהרי עיכוב
כספי פיקדון – גם אם שלא-כדין – למטרה של
גביית שכר-טרחה…”
לא אחת אנו נתקלים בסכסוך שכר טרחה בין עורך דין לבין לקוחו
שנובע מן העובדה שעורך הדין כשל בניסוח הסכם שכר הטרחה באופן
שאינו מתיר לו “לקזז” מתוך כספים שהגיעו אליו עבור אותו לקוח
בגין חוב לשכר טרחה או הוצאות.
אומנם עריכת הסכם שכר טרחה בכתב בין עורך דין לבין לקוח הינה
בגדר המלצה בלתי מחייבת, אולם אין כך הדבר לעניין הרשאת הלקוח
לפעולת קיזוז, שכן בהעדר תניית קיזוז מפורשת בכתב שתאפשר
לעורך הדין לנכות לעצמו את שכרו והוצאותיו מתוך כספים שיגיעו
אליו בעבור הלקוח – קצרה מאוד הדרך לאישום בעבירות של עיכוב
ושליחת יד בכספי פיקדונות שלא כדין על פי סעיף 40 לכללי לשכת
עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ”ו 1986- (להלן: “הכללים”)
וסעיף 61( 2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ”א 1961- (להלן: “החוק”).
מאמר זה נועד להגביר את המודעות של ציבור עורכי הדין באשר
לכללי התנהלות תקינים בכספי הלקוחות, וזאת על מנת לשרת את
נורמות המוסר של חברתנו ממנו נגזר אמון הציבור בנציגי חוק ומשפט.
שהרי הלקוחות מפקידים בידי עורכי הדין את עניינם, לעיתים את
כספם ולעיתים את חרותם ונפשם. שום בר דעת לא יעשה כן, אם לא
יהיה לו אמון מלא בעורך הדין כי יפעל לטובתו, ישמור מכל משמר
את כספו, יטפל במסירות בעניינו וייצג אותו בנאמנות. במילים אחרות:
חובות נאמנות ומסירות ללקוח, שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין
והתנהגות ההולמת את המקצוע הכרחיות לשמירה על אמון הציבור
בעורך הדין כתנאי לייצוג הולם בכלל מישורי משפט. חובות אלה
כוללות גם היבטים פרוצדורליים-צורניים מהותיים, כגון: חובת מתן
דו”ח כספי בכתב , חובת קבלה הרשאה מפורשת מהלקוח לפעולת
גבייה על דרך קיזוז וכדומה.

הלכה פסוקה היא כי חל איסור מוחלט על עורך הדין לקזז את שכר
טרחתו מתוך כספי לקוחותיו ללא קבלת הסכמה מפורשת וספציפית
לפעולת הקיזוז. בע”פ 1075/98 מד”י נ’ מרדכי אופנהיים, פ”ד נד( 1)
303 , 322 , נפסק בבירור כי:
“לקוחות שמסרו לעורכי-דינם ייפויי-כוח לקבל
בעבורם כספים, זכאים לבדם ליהנות מן הכספים.
ואילו עורכי-הדין, שלוחי הלקוחות – הגם
שמבחינה פורמאלית הפכו לבעלי הכסף – אינם
רשאים להשתמש בכסף או ליטול מתוכו את שכר
טרחתם ואת החזר הוצאותיהם, אלא אם קיבלו
לכך הסכמה מפורשת מן הלקוחות. על עורכי-
הדין אף להעביר ללקוחותיהם, בהקדם האפשרי,
כל סכום שהגיע לידיהם בעבור הלקוחות”.
זאת ועוד, כאמור בפס”ד אופנהיים סעיף 39 לכללים מחייב את
עורכי-הדין להחזיק כספים שקיבלו בעבור לקוחותיהם בחשבונות בנק
נפרדים. סעיף 41 (א) לכללים מתיר לעורכי-הדין לנכות סכומי כסף
מתוך כספים שהגיעו לידיהם בעבור לקוחותיהם אך ורק בהסכמת
הלקוחות 4.
היחסים שבין עורכי-הדין לבין לקוחותיהם בכל הנוגע לכספים
ששולמו לעורכי-הדין בעבור הלקוחות אינם אפוא יחסים שבין חייבים
לזכאים, או יחסי מלווים ולווים. בגדר יחסי הנאמנות ביניהם נאסר על
עורכי-הדין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה
מפורשת. לעורכי-הדין מוקנית רק זכות עיכבון להבטחת תשלום
חוב שחייבים להם לקוחותיהם, ואף זאת במגבלות שבסעיף 88 לחוק
לשכת עורכי הדין, הקובע כדלקמן:
“להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת
הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו
כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב
שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון
או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא
לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה
ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים
של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד
שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך
שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב
את מה שעוכב כאמור”.
מהסעיף עולה, כי תכליתה של זכות העיכבון הנתונה לעורך-דין
הינה להבטיח את יכולתו לגבות את שכר הטרחה וההוצאות להם הוא
זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו חלה הן ביחס לכספים שהגיעו
לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו זה והן על נכסים ומסמכים שבאו
לידו במסגרת זאת. זכות העיכבון מוקנית לעורך-הדין חרף סתירתה

את חובת הנאמנות שחב עורך-דין כלפי לקוחו, אשר מכוחה נדרש
עורך-הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו .
הפרשנות הפסיקתית של כללים אלו מסבירה מדוע במסגרת נורמות
מוסר של חברתנו אין מדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכויות עורכי
הדין, אלא בגריעת זכויות ראויה לשם הגנה על אמון הציבור במייצגיו
המשפטיים. יפים לעניין זה דברי בית הדין המשמעתי המחוזי בבד”מ
193/06 בעניין פלוני :
“נגרע חלקם של עורכי הדין בעולמנו זה, ובשונה
מכלל הציבור הרחב, לא עומדת להם זכות הקיזוז
המצויה בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי),
ועליהם ליטול רשות מלקוחותיהם (אם באופן
כללי ואם לעניין מסויים). מגבלה זו פורשה
לעומקם של דברים, בעניין ע”פ 1075/98 מ”י נ’
אופנהיים, פ”ד נו ( 1) 303 . מכאן, אם שגגה יצאה
תחת ידי הנאשם, אשר סבר שזכותו לקיזוז קיימת.

הרי שגגה זו הביאה אותו קרוב ביותר להרשעה
בעבירה חמורה העשויה להראות אצל הציבור
שאינו מצוי ברזי המשפט ונפתולי סעיפי החוק,
כנטילת כספי הלקוח”.
יוצא אפוא כי עורך דין שאינו מסכם מבעוד מועד את שכר טרחתו
עם הלקוח, ואת זכותו לקזז שכר זה מכספים המתקבלים בידו, נוטל
על עצמו סיכון שכאשר יגיע מועד התשלום – הוא ימצא עצמו בפני
ויכוח ומחלוקת עם לקוחו, ובהעדר כתב מפורש המתיר קיזוז ומפרט
)אפילו בקווים כלליים( כיצד יחושב סכום הקיזוז, לא יהיה רשאי
ליטול מהכספים המופקדים בידו את שכרו.
זאת ועוד: האיסור האמור לבצע קיזוז ללא הרשאה מפורשת בכתב
מביא גם להיפוך נטלי ההוכחה בבית הדין המשמעתי, שכן מעת
שנקבע כי עורך הדין נטל כספו של הלקוח, הנטל מוטל על שכמו של
עורך הדין להראות קיומה של הסכמה מפורשת של הלקוח לביצוע
השימוש (גם כאשר השימוש הוא קיזוז שכר טרחתו מתוך סכומים
שנתקבלו בידו).
חובה פרוצדורלית-צורנית מהותית נוספת שאוזכרה לעיל היא חובת
מתן דין וחשבון ללקוח על מצב ענייניו הכספיים, שמקורה בסעיף
42 לכללים, כשבלעדי התייחסות אליה המטרה לשמה נועד מאמר
זה לא תהיה שלמה. אומנם מדובר בחובה נפרדת עצמאית, אולם כפי
שעולה מהפסיקה לא פעם אי מילוי חובה זו נלווה לאישום בעבירות
של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות שלא כדין.
גם חובה זו נגזרת מנורמת המוסר של חברתנו ונסמכת על אמון
הציבור במייצגיה משפטיים כתנאי לייצוג הולם, שכן על אף שעסקינן
ביחסים מסחריים לכל דבר בהם מתחייב עורך-הדין ליתן שירותי
ייעוץ מקצועיים כנגד תשלום שכר טרחה – עדיין יחסים אלו שונים
מכל מערכת יחסים אחרת עם נותן שירותים וזאת בשל האמון המיוחד
שרוכש הלקוח לעורך דינו, והמחייב את זה האחרון בשקיפות מלאה
בפעולות הכספיות, הן בכספים השייכים ללקוח (כמו פיקדונות, כספי
אגרות והוצאות שהוצאו בעבור הלקוח) והן בשכר הטרחה שנגבה.

מכוח זאת מחוייב עורך הדין ליתן ללקוח דין וחשבון ברור ומפורט על
כספים המתקבלים בידיו או יוצאים מידיו, בעבור הלקוח, תוך הפרדה
ברורה בין שכר טרחתו לבין כספים שנגבו מאת הלקוח למטרות אחרות:
“דין וחשבון זה צורות רבות לו. יתכן שצורתו תהיה
הסבר המצוי בהסכם שכר טרחה המפרט כיצד
יזקפו סכומים המתקבלים מאת הלקוח, יתכן
שיהיה זה מכתב הסבר, דו”ח פירוט סכומים, פירוט
תנועות בחשבון פיקדון או חשבון נאמנות, חשבונית
מס שמולאה כדין והמפרטת את הסכומים ואת
שימושם, תכתובת דואר אלקטרוני או אפילו גליון
חישוב ודרך התשלום של הסכומים השונים בקשר
עם הטיפול המשפטי”.
כאמור, לעבירת עיכוב כספי הפיקדונות פנים רבות, אולם אימתי
עיכוב כספי הפיקדון (גם אם שלא כדין) למטרה של גביית שכר טרחה
ייחשב משום שליחת יד ואימתי לא – זוהי שאלה נכבדה בפני עצמה,
מאחר שלא כל קיזוז ללא הרשאה ו/או היעדר דין וחשבון בענייני
כספים שעונשם בצידם ייחשבו לעבירה של “שליחת יד”.

דיון בשאלה זו אינו פשוט כלל ועיקר וזאת משום שהמונח “שליחת
היד” אינו מוגדר במסגרת החוק או הכללים, ומחייב יציקת תוכן
פסיקתי.
לעניות דעתי, יש להתייחס למונח “שליחת יד” באופן רחב, באופן
שכל פעולה שביצע עורך דין בכספי לקוחו ללא היתר מפורש ובכתב
מהלקוח תיחשב כבלתי חוקית ותחייב אותו משמעתית, זאת מבלי
הצורך להיכנס להיבט הנפשי הנדרש לחיוב בעבירה מסוג זה. קרי:
“שליחת יד” תיחשב ככל מעשה בו הנאמן המחזיק “פורק מעליו עול
בעלים” ונוהג בחפץ כאילו היה שלו, באופן שאינו עולה בקנה אחד
עם מטרות הפקדתו בידיו. בהקשר זה ייבחנו נתונים שונים, כגון
מועד הוצאת הקבלה, מועד הפקדת כספי הפיקדון לחשבון פיקדון,
אסמכתאות לעניין דין וחשבון בדבר כספי הפיקדון, מועד גילוי הטעות
ביחס לכספי פיקדון ומועד תיקונה, מועד החזר כספי הפיקדון ו/או
שחרורם בצירוף פירותיהם ללקוח ועוד.

התלמיד תובע את המנהלת: עבר זובור בחטיבה בהרצליה ולא
התאושש עד היום
לפי התביעה, שהוגשה גם נגד העירייה ומשרד החינוך, תלמידים התנפלו על התובע
באגרופים ובבעיטות ושברו את אפו. התלמיד עבר בית ספר ובהמשך נפל משירות
קרבי. את הצלקות הנפשיות הוא נושא עד היום. עוד נטען כי אירועי זובור קודמים
שאירעו בחטיבה לא דווחו
תלמיד לשעבר בחטיבת ביניים בהרצליה תובע פיצויים ממנהלת החטיבה, מהחטיבה עצמה, מעיריית הרצליה, מחברת הביטוח
מגדל וממשרד החינוך. זאת לאחר שעבר “זובור” על ידי תלמידים בזמן לימודיו בחטיבה, שאת הצלקות הנפשיות של אותו אירוע הוא
נושא איתו עד היום. לפי התביעה, הנתבעות התעלמו מאירועי זובור קודמים ולא דיווחו על אירועים קודמים כאלה לגורמים
הרלוונטיים ו”יצרו תחושת פחד אצל כלל תלמידי בית הספר להגיע לבית הספר ביום הולדת או בסמוך למועד זה”.
לפי כתב התביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב על ידי עו”ד ענבל אברהמי דרוקר, המקרה אירע לפני מספר שנים,
במהלך ההפסקה. התובע, לפי התביעה, “נפל קורבן ל’זובור’ מצד תלמידי השכבה וזאת בשל העובדה כי יום קודם לכן חל יום
הולדתו ובהתאם למנהג בית ספרי מוכר לתלמידים ולצוות בית הספר, מברכים את ‘בר המזל’ באמצעות פריקה במכות”.
קיראו עוד על הנעשה בחטיבות בהרצליה:
זעזוע מוח ושטף דם בגולגולת: תלמיד הוכה בראשו בבית הספר. ההורים: “הוא היה בטוח שיהרגו אותו”
מקרה אלימות מזעזע בחטיבה בהרצליה: צפו בילד המוכה מדבר מבית החולים
המאבק באלימות בבתי הספר: העירייה מגייסת מדריכי מוגנות לחטיבות הביניים
בכתב התביעה מתואר כי “ההתנפלות היתה פתאומית ואלימה של מספר תלמידים, עת ישב התובע על השולחן בכיתה, כשלפתע
נמשך ברגליו, נפל ארצה, תוך חבטת ראשו ברצפה. נפילתו לא עצרה את ‘המברכים’, אשר המשיכו להנחית בעיטות, אגרופים
ומהלומות בפניו, בבטנו, בצלעותיו ובראשו בליווי צחוק, שירה וקולות שמחה. כל ניסיונותיו של התובע להגן על פניו באמצעות ידיו
וזעקות כאב לא צלחו, כאשר בעיטת רגל עוצמתית השיגה את יעדה, שברה את אפו וגרמה לכאבים חזקים ולדימום עז. רק למראה
הדם הניגר מאפו של התובע הופסק ה’זובור’… ממועד ההתנפלות ועד להבאת התובע למזכירות איש מצוות הוראה, חינוך והנהלה
מטעם החטיבה לא היה נוכח”.
עוד נטען כי “בעקבות הפגיעה האמורה הושב התובע במזכירות, פצוע, בוכה, חבול מגואל בדם, מטפטף זרמים של דם על בגדיו
ורצפה מסביבו, מבלי שאף גורם רפואי מעניק לו עזרה ומבלי שהוזמן אמבולנס, ונחקר בצורה צולבת על ידי המנהלת אודות זהות
הפוגעים. חברי התובע הביאו לו קרח לפנים וכעבור 15 דקות לערך של החקירה מצד בית הספר הודיעו לו שמתקשרים לאמו. רק
הגעת אמו מנעה המשך חקירה צולבת ואפשרה פנייה לגורמים רפואיים”.
בתביעה נטען כי “לדברי המנהלת תופעה חוזרת זו תטופל במלוא החומרה, אולם מלוא החומרה לא כללה הזמנת אמבולנס, ליווי
וטיפול מידי של יועצת ופסיכולוגית לתובע ודיווח לגורמים רשמיים חיצוניים למיגור התופעה (כולל דיווח באמצעות מנב”סנט – מערכת
ניהול בית ספרית באינטרנט), אלא הערה אישית בתיקי תלמידים פוגעים, ציוני התנהגות נמוכים ואיסור השתתפות בטיול שנתי.
למותר להדגיש כבר כעת, כי אם התובע היתה זו אשר דיווחה על התופעה לגורמים בעיריית הרצליה, הכל בניגוד גמור להגיון הסביר
והשכל הישר ובעיקר בניגוד לחוזר מנכ”ל”.
מאז האירוע סבל התובע גם מחבלות אחרות בפניו פרט לפגיעה באף, כמו גם מכאבי ראש ומבחילות. כאבי הראש המשיכו גם יותר
משנה אחרי האירוע וביקור בבית החולים כמעט שנתיים אחרי המקרה גילה דימומים חוזרים מהאף. בהמשך הוא נבדק וטופל במכון
לטיפולי פסיכותרפיה שם אובחן כסובל מקשיים חברתיים ורגשיים, תחושות עצב וחרדה.
עד היום, נטען בתביעה, סובל התובע מדימומים ונוזלים מהאף, מאטימות באף, מהפרעת נשימה, משינוי צורה חיצונית באף,
מצפצופים באוזניים, מכאבי ראש ועיניים, מטשטוש ראייה, מבעיית זיכרון, מחוסר תאבון, מסחרחרות, מבחילות, מירידה במשקל,
מטראומה, מדיכאון, מתסכול, מחרדה, מקשיים חברתיים ורגשיים ומירידה ברמת הלימודים, מעצבות, מבכי, מתחושת ייאוש,
ממחשבות אובדניות, מדימוי עצמי נמוך, מרגשי נחתות בגלל צורת האף, מהפרעות שינה קשות, מעייפות, מפחדים, מפלשבקים,
מזיכרונות מאירוע, מקשיי ריכוז וממצב רוח דיספורי. מגבלות אלו של התובע פוגמים באיכות חייו והנאתו מהם, מקשים על
השתתפות בפעילות ספורטיבית ומונע ממנו לשוב לתפקוד מלא כפי שהיה עובר לפגיעה”, נכתב בתביעה. עוד נכתב כי התובע חלם
לשרת שירות קרבי, ואף צלח טירונות קרבית, אך “לאחרונה, וחרף כל ניסיונותיו, מצבו הנפשי הכריע את התובע והוא שוחרר
משירות צבאי סדיר ומילואים לאחר קביעת פרופיל 21 בגין מצבו הנפשי עקב האירוע”.
בתביעה נטען כי האחריות על האירוע היא של המנהלת, עיריית הרצליה ומשרד החינוך ושהמקרה אירע כתוצאה מרשלנות שלהם,
בין השאר בכך שלא היה מורה אחראי בכיתה, שלא הטמיעו בקרב המורים את נוהלי העבודה וחובת הדיווח במקרה של אירועים
אלימים, לא פעלו בהתאם לכללי הבטיחות והגשת עזרה ראשונה לפי חוזר מנכ”ל משרד החינוך, לא שמרו או דאגו לשלומם
ולבטיחותם של התלמידים באמצעים הולמים כמו נוכחות אנשי צוות או תורנים, סגירת כיתות או איסור על משחק מסוכן ו”יצרו
תחושת פחד אצל כלל תלמידי בית הספר להגיע לבית הספר ביום הולדת או בסמוך למועד זה”.
עו”ד ענבל אברהמי דרוקר
באת כוח התובע עו”ד ענבל אברהמי דרוקר, שמתמחה בתביעות נזיקין בקרב קטינים, אמרה לצומת השרון: “מדובר במקרה מדאיג
שלא טופל על ידי הנתבעים כמתבקש וכמתחייב. הנתבעים התרשלו והפרו חובות חקוקות. לפיכך הגשנו תביעה לפתחו של בית
המשפט על מנת שהתובע יפוצה כספית בגין מכלול נזקיו ובעיקר בגין נכותו הצמיתה שפגעה ביכולתו להשתכר בעתיד. בנוסף,
פעלתי עבור הקטין למצות את זכויותיו בגין האירוע גם במסגרת תביעה כספית לפיצוי לפי פוליסת תלמידים והצלחנו להשיג בעניינו
פסק דין תקדימי מאת בית המשפט העליון המהווה כיום הלכה מחייבת בתביעות קטינים על פי פוליסת תלמידים. נקווה שכעת
במסגרת תביעת החבות הנוכחית שהוגשה לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב, במסגרתה נמשיך במאבק לסייע לתובע, יואילו
כל הנתבעים לקדם את בירורה של התביעה ולפצות התובע על מכלול נזקיו”.
את תגובת המנהלת לא ניתן היה להשיג.
תגובת עיריית הרצליה: “היות ומדובר בתביעה העומדת ותלויה בבית המשפט אנו מנועים מלהגיב”.
תגובת משרד החינוך: “משרד החינוך מנוע מלהגיב בנושא. המשרד יגיב לבית המשפט כמקובל”.

Many children get injured in one way or another during school or after. Many parents do not know that their child is insured 24 hours a day. An 11-year-old pupil who broke his arm received compensation in the amount of 38,000 NIS from the insurance company without the need to file a lawsuit in court. Our offices represented the pupil (through his parents) against the insurance company. Our offices negotiated with the insurance company and demanded compensation. The pupil received at the end of the proceedings the compensation.